<h1>פסקי רבינו יוסף הלכ' מילה</h1>
<h2>דף פו:</h2>
שאל ה"ר משולם בן ה"ר דוד מרבינו שמחה משפירא זצ"ל אם שני זכרים תאומים נולדו ביום אחד, אם די בברכה אחת לאב ולמוהל וברכה אחרונה לשניהם. והשיבו, אפילו [אם יש שם] שני מוהלים אחד יברך על המילה והאב יברך להכניס בניי. ומוהל (אחר) [אחרון] לא יברך על המילה, אלא יברך אשר קידש ויעלה לשניהם, אע"ג דליכא תינוק שני בבית הכנסת כשמלין הראשון, כיון דדעתו על זה אין צריך לברך [פעם אחרת]. רק שלא יסיח דעתו בנתיים. ולא דמי לארבעה כוסות שמברך על כל אחד, דהכי מצותן למישתי כל חד וחד באפי נפשיה, [כדי] לעשות היכר דכל חד וחד מצוה באפי נפשיה היא. דמאן לימא לן דאם שתאן בבת אחת יצא דלא סגי ליה בברכה אחת. ודמי לשחיטה וכיסוי, דאמר מודה ר' יהודה דאינו מברך אלא אחת אע"ג שבירך על כיסוי חיה עדיין לא נתחייב על כיסוי של אחר. [שלאחר] כיסוי חיה שוחטו. כדתניא שחט חיה [יכסנו] ואחר כך ישחוט עוף, ואפילו הכי נפיק בברכת כיסוי אחת, דדמי כמו גביל לתורא. וכן לענין תפלין מוכח סוגיא דסגי בברכה אחת לתרוייהו אם לא סח בינתיים. וכן פירש רש"י. ותו דבתוספתא דברכות [פ"ו ה"כ] אמרינן עשרה עושין מצוה, אחד מברך (על כולן) [לכולן]. אע"ג די"ל דהתם מיירי במצוה שהוא מחוייב, כגון עטיפת ציצית, ודמי נמי להא [ר"ה כ"ט ע"ב], לא יפרוס פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהן, כשאוכל עמהן מיהא מוציא. הכא נמי מוציא ראשון את השני מברכת מילה, ושני יפטור את הראשון מברכת אשר קידש, כמו מברכת התורה הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה. וגרסינן נמי בירושלמי דריש פרק הקורא עומד ויושב [ה"א], מעשה ברבי מאיר שקרא מיושב בבית הכנסת של טביעין ונתנה לאחר ובירך עליה, ואמרינן זה קורא וזה מברך. ותו הכא נמי אפשר למול ולברך בחדא זימנא. ונראה לרבינו יצחק ב"ר שלמה דהוא הדין לשני תינוקות לשני בני אדם במוהל אחד, דדמי לשחיטה.
<h2>דף פז.</h2>
מעשה בא לפני רבינו תם באחד שנתנו לו ילד למול, וקדם אדם אחר ומלו. והזמינו לדין לתת לו עשרה זהובים. ופטרו רבינו תם מטעם הואיל וזה יכול לענות אמן. ועוד דכל מילתא דלית בה חסרון כיס קנסא הוא ולא עבדינן שליחותייהו. והוא הדין אם החזן קורא לאחד לקרוא בתורה, ובא חבירו וקרא, נראה לפוטרו מטעם שיכול לענות אמן וגדול העונה אמן [יותר מן המברך] [ברכות נ"ג ע"ב]. אבל רב אלפס לא סבירא ליה כר"ת דקנסא הוא.
